נזכרתי בסצנה מסרט אמריקאי. במספר מקומות בארה"ב מכנים את אנשי העור הכהה "צבועים". בסצנה ניגשת אישה כהת עור לטלפון ציבורי ומצלצלת לעו"ד, שמתברר לאחר מכן שהוא במקרה יהודי. "אני מצלצלת בקשר למודעה שפירסמת שאתה מחפש מזכירה. יש לי ניסיון של שלוש שנים, אולם אני רוצה להביא לתשומת לבך שאני צבועה." "יפה מאוד" משיב העו"ד "כתובתי היא רחוב ווטרפלייס 133 חדר מספר 14, אולם יש לי שאלה. אמרת שאת צבועה, אפשר לדעת איזה צבע?"
בשנות החמישים, לפני אגד, היו שלושה קוים באזורים שונים בארץ. ביניהם דרום-יהודה, שהיה באזור המרכז לכוון דרום. אני גרתי אז בנס-ציונה. וזכור לי שלט בתוך האוטובוס "מפני שיבה תקום!". בין הנוסעים היה קשיש שעמד כל הדרך ושום צעיר לא הואיל לקום ולפנות לו את הכיסא. באחת התחנות עלתה עלמה צעירה וצבועה כולה. מיד קמו חמישה שישה גברברים להציע מקום ישיבה. אזי שמעתי את הקשיש ניגש לנהג ואומר לו בצחוק סרקסטי: "אדוני הנהג, רצוי שאת השלט "מפני שיבה תקום" להחליף לשלט "מפני צבע תקום!!"
עיתונאי אחד הרוצה לכתוב רפורטז`ה על אנשי גיל הזהב, נכנס למגדלי הים התיכון.הוא מבקש מהמזכירה להפגישו עם שלושה מההכי "על הפנים" ושואל את זה הנראה צעיר מכולם: "אדוני, כיצד הגעת לגיל המופלג הזה?" האיש מצביע לשמים, אולם העיתונאי אומר: "עזוב את אלוהים. כיצד אתה חי? מה אתה אוכל?" הוא משיב: "בבוקר סלט, בצהריים סלט ובערב גם סלט." "יפה, ומה גילך?" "שמונים ותשע." "עד 120. ואיך אדוני הגיע לגיל המופלג?" שואל את השני. והלה משיב: "בבוקר בשר, בצהריים בשר ובערב בשר." "כל הכבוד. ומה גילך?" "תשעים ושש." "יפה מאוד. עד 120." כעת הוא פונה ל"על הפנים" ביותר: "איך הגעת אדוני לגיל המופלג הזה?" הוא רוצה להצביע לשמים בקושי, אולם העיתונאי מפסיקו: "עזוב את הקב"ה, איך אתה מבלה?" משיב הוא: "בבוקר נשים, בצהריים נשים וגם בערב נשים." "מעניין מאוד. ומה גילך?" משיב הוא בקושי: "אאאאארבעים וחמש."
